צעדים - עמותה לחולי ומושתלי מפרקים 

                                                         050-9588022  |  050-3005788 
                                   

מחלקות אורתופדיות בבתי החולים ציבוריים-מידע חשוב  |  חדש באתר לחברי צעדים בלבד-  |  

בס"ד

מה צופן העתיד? ימים יגידו
 
זה התחיל בשנת 1985. באחד הלילות, כאב לא חזק, בפרק שמאל, אך מנדנד ולישון לא מאפשר.
" כואב  כי עמדתי כל היום" לתומי חשבתי, " זה יעבור אחרי המנוחה" אך התאכזבתי.
עברו להם לילות ללא שינה,  הכאב מנדנד לי ואני מנדנדת ומקטרת לבני המשפחה..
לבסוף הגיעה ההחלטה- אין מנוס- לרופא צריך לגשת.
 
הלכתי לרופא המשפחה שלצילום שלח אותי, טכנאי הרנטגן את חוות דעתו נתן:" לרופא אורטופד ללכת, ורצוי למומחה לגשת ."
 
באותו הזמן רוב האורטופדים שבקופת החולים בחופשה היו, כך שנאלצתי ללכת למי שהיה פנוי...
והוא, ירחם ה', " מומחה " לא היה.
"הייתה לך תאונה ! יש לך שבר בירך! ומזה הכאב ! " קבע, " קבלת מכה? נפלת?" שאל,"עליך לשכב 30 יום ואם הכאב יחמיר לבית חולים ללכת."
" לא דר'.. לא נפלתי, לא קבלתי מכה ולא הייתה לי כל תאונה, איך  יכול להיות שבר ולי אין כאב במשך היום כשאני פעילה מאוד, ורק בלילה בשכיבה  יש כאב?" שאלתי. ותשובתו הייתה
" אין לי מושג" וחד משמעי קבע " יש לך שבר באגן ואת צריכה לשכב 30 יום".
את 30 ימי המחלה ניצלתי, לעבודה לא הלכתי, אך לא שכבתי וכעבור שבוע למיון הגעתי...
שם לצילום נשלחתי והאבחנה הייתה - מפרק הירך לא יושב טוב- בעתיד אצטרך ניתוח של החלפת מפרק.
לשמע האבחנה התחילו פרפורי בטן ושאלות "  מי יודע מה צופן העתיד? בודאי זה משהו מאוד קשה!" קבעתי חד משמעית.
 
עתה התחילו התרוצצויות: לחפש רופאים מומחים, להתייעץ עם עוד רופאים לקחת משככי כאבים  ועוד.
 
הגעתי לשר"פ  בהדסה ירושלים ושם הוצע לי ניתוח מסוים (לא החלפה) שמקצר את הרגל, כדי להפחית את הכאבים...
יצאתי יותר מבולבלת ממה שהגעתי.
 
לא ידעתי מה לעשות אז,  כאדם דתי מאמין, הלכתי לשאול בעצתו של הרב גריינמן ( בדומה לרב פירר).
 
הרב גריינמן אמר לי ללכת לפרופסור בחיפה ולעשות מה שהוא ימליץ, וכך עשיתי.
גם הפרופסור אמר,  שלא יהיה  מנוס ואצטרך השתלה,  ויעץ לי  שכל עוד  אני הולכת על 2 הרגליים, לא לעשות ניתוח, הוא גם המליץ להיעזר במקל הליכה בבוא הזמן.
 
 בקול הפרופסור שמעתי  והחלטתי,  להקשיב לגופי ולהפעיל את כוח הרצון שלי להמשיך בחיים רגילים  ולדחות את הניתוח כמה שאפשר .
 לטיולים יצאתי (לא מסלולים קשים) ואפילו סנפלינג עשיתי ,  בחוג לריקודים השתתפתי (לא סוערים)  והשתדלתי מאוד  להימנע משימוש בכדורים, זאת כדי  שגופי לא יתרגל  להם.


במשך השנים נוספו לי בעיות בירכיים, קבלתי זריקות בברכיים שעזרו להרגעת הברכיים לפרק זמן,
והזמן עשה את שלו – מפרק הירך הלך ונשחק , שרירי הירך,  "נכנסו למנוחה"  ולאט לאט התפקוד היום יומי הלך ופחת, עד שלא היה מנוס,  ועל השתלה של מפרק ירך התחלתי ברצינות לחשוב.
 
כוח הרצון והאמונה שהכול יהיה בסדר, עודדו ומעודדים אותי כבר יותר מ20 שנה,  לא נתתי  בעבר ואני לא נותנת כיום, ומקווה שגם בעתיד, למגבלות שלי "לנצח".
 
לאחר 30 שנות ותק  בהוראת מדעים ביסודי, פרשתי כי כבר קשה היה לי לעבוד.
 
ומה עושים בפנסיה? יש הרבה " עודף שעות".
 1.מכוון שאני אוהבת להיות פעילה- התנדבתי לפעילות התנדבותית בקהילה  שבחלקה תגברתי
בלימודים, 5 ימים בשבוע , ילד נכה,  הדבר נתן לי סיפוק מאוד גדול, ראיתי הצלחה  במשימת ההתנדבות.
 
2.התחלתי  לאסוף מידע על נושא "הירך", שוטטתי באינטרנט וגיליתי את אתר "צעדים". העליתי בפורום את ההתלבטויות שלי, התגובות שקבלתי היו אמיתיות ומכל הלב,  נעשיתי  "מכורה" לאתר.
 
 
עתה 2 דברים הציקו לי: הירך  ואי היכולת הפיזית לעזור בטיפול בנכדיי היקרים (3 בנים).
 
"לחץ" הכאבים -מצד אחד, נדנוד בני המשפחה לעשות צעד לשיפור איכות חיי – מצד שני  והעידוד שקבלתי ב"פורום צעדים" עשו את שלהם.
 
ההחלטה התקבלה  לרופא נגשתי ותאריך ראשון  לניתוח  קבעתי,  לחודש דצמבר 2009- אך נאלצתי לדחות אותו מסיבות אישיות .
 
בחודש פברואר 2010  עברתי את ניתוח השתלת פרק ירך שמאל.
 
השיקום התחיל ולאט לאט אני מתחילה לחזור לתפקוד וההוכחה הטובה ביותר זה, ש"נוצלתי"
על ידי  בניי ועזרתי בטיפול בנכדיי.
 
אני יודעת שהעתיד עוד צופן בחובו "מכשולים"  שיהיה עלי לעבור אותם,  אך אני , לאחר הניסיון האחרון מאוד אופטימית.
 
שלכם

זהבה גרוס 
 
 
 
                                       


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים